שיחה עם קרן נאון, רכזת משאבי אנוש בנאטורפיל, על חיפוש עבודה אחרי גיל 50, ניסיון חיים, שינוי קריירה – ולמה לפעמים דווקא הדברים שלא מופיעים בתעודה הם הדברים שהכי חשוב להביא לעבודה
יש שאלות שאנחנו שואלות בקול.
"מה השכר?"
"מה שעות העבודה?"
"יש משמרות?"
"איפה הסניף?"
ויש שאלה שהרבה נשים שמחפשות עבודה בגיל 50+, 55 או 60 לא תמיד אומרות בקול:
"מה יקרה כשהן יראו בת כמה אני?"
לא האם אני מסוגלת לעשות את העבודה.
לא האם אני יודעת לעבוד עם אנשים.
לא האם יש לי מספיק ניסיון.
אלא פשוט:
האם מישהי תסתכל על תאריך הלידה שלי ותחליט משהו עליי עוד לפני שפגשה אותי?
אז החלטנו לדבר על זה ישירות עם קרן נאון, רכזת משאבי אנוש בנאטורפיל.
בלי קלישאות של "50 זה ה־30 החדש".
בלי לספר לנשים שהן "צעירות בנפשן".
ובטח בלי להתייחס לאישה בת 57 כאילו עצם זה שהיא רוצה לעבוד הוא אירוע חריג.
רק שיחה על עבודה.
על ניסיון.
על אנשים.
ועל השאלה שאולי צריכה להעסיק אותנו יותר:
איך מוצאות מקום שמסתכל על מי שאנחנו – ולא על השנה שבה נולדנו?
קרן, בואי נתחיל מהשאלה שנשים באמת שואלות: האם קשה למצוא עבודה אחרי גיל 50?
קרן: לפעמים כן. אני חושבת שלא נכון לייפות את המציאות.
יש נשים שמגיעות לחיפוש עבודה אחרי הרבה שנים במקום אחד ופתאום מגלות שעולם הגיוס השתנה.
קורות החיים נראים אחרת.
מגישות מועמדות אונליין.
יש מערכות גיוס.
ראיונות יכולים להיות בזום.
והרבה נשים מגיעות גם עם חשש מאוד מסוים:
"אולי ברגע שיבינו בת כמה אני – זה כבר ישפיע על ההחלטה."
וגילנות בשוק העבודה היא נושא אמיתי. החוק בישראל אוסר אפליה מחמת גיל, גם בקבלה לעבודה וגם בהיבטים נוספים של יחסי העבודה.
אבל בעיניי, מבחינת מחפשת העבודה, השאלה החשובה היא לא רק האם קיימת גילנות.
השאלה היא:
איך אני מוצאת מקום עבודה שלא מנהל את תהליך הגיוס שלו דרך סטריאוטיפים?
מקום שבאמת רוצה להבין מי האישה שיושבת מולו.
כלומר, את פחות מתחברת לביטוי "מקומות עבודה שמעסיקים נשים מבוגרות"?
קרן: הרבה פחות.
כי אישה בת 52 לא צריכה לחפש מקום ש"עושה לה טובה" ומוכן להעסיק אותה למרות הגיל.
היא צריכה לחפש מקום עבודה שמתאים לה.
בדיוק כמו אישה בת 28.
מקום שבו מסתכלות על מה שהיא יודעת לעשות.
איך היא עובדת עם אנשים.
אם היא מתאימה לתפקיד.
אם היא יכולה ללמוד.
אם אפשר לסמוך עליה.
אם היא מתחברת לסביבה.
ואם נראה שיהיה טוב לעבוד יחד.
אני לא חושבת שאישה צריכה להגיע לראיון ולהרגיש שהמשימה שלה היא להוכיח שהיא "עדיין רלוונטית".
היא צריכה להגיע ולהגיד:
"זה מה שאני מביאה איתי."
ומשם מתחילות לבדוק התאמה.
אז מה אישה בת 50+ יכולה להביא לעבודה שלא בהכרח היה לה בגיל 25?
קרן: קודם כול, כל אישה היא אחרת.
אני לא אוהבת לקחת גיל ולהפוך אותו אוטומטית לתכונה.
אבל עם השנים הרבה נשים צוברות דברים שקשה מאוד ללמד בקורס.
למשל:
יכולת לקרוא סיטואציה.
יכולת להבין שלקוחה כועסת לא בהכרח כועסת עלייך.
לדעת מתי צריך לדבר ומתי עדיף פשוט להקשיב.
להתמודד עם לחץ בלי שכל אירוע קטן הופך לדרמה.
לעבוד עם מנהלות שונות.
לעבוד עם צוותים שונים.
לקבל החלטות.
להבין אנשים.
לפתור בעיות.
ולהכניס דברים לפרופורציה.
יש נשים שמגיעות בגיל 50 עם עשרות שנים של ניסיון מקצועי.
ויש כאלה שמגיעות עם פחות ניסיון תעסוקתי אבל עם המון ניסיון חיים.
בשני המקרים, יכול להיות שם ערך אמיתי.
את אומרת בעצם שניסיון חיים יכול להיות יתרון מקצועי?
קרן: בהחלט, אבל חשוב לדייק.
ניסיון חיים לא מחליף הכשרה מקצועית כשנדרשת הכשרה.
אם משרה דורשת רקע רפואי מסוים, לדוגמה, ניסיון חיים לא מחליף אותו.
אבל בתפקידים שיש בהם הרבה עבודה עם אנשים – שירות, ייעוץ, מכירה, קבלת קהל – ניסיון החיים יכול להיות משמעותי מאוד.
בנאטורפיל, למשל, יש הרבה מאוד קשר עם אנשים. לקוחה נכנסת לסניף. יש לה שאלות. לפעמים היא קצת חוששת. לפעמים היא רוצה להבין. לפעמים היא מתלבטת. צריך להקשיב לה. צריך להסביר. צריך לדעת לנהל שיחה.
בתפקיד יועצת השירות שלנו יש קבלת קהל, ניהול יומנים, מענה טלפוני ויחסי אנוש.
ובתפקיד יועצת האסתטיקה צריך לדעת ליצור אמון עם אישה שרק עכשיו פגשת.
אלה דברים מקצועיים.
אבל הם גם מאוד אנושיים.
הרבה נשים בנות 50+ מרגישות שהניסיון שלהן "ישן מדי". מה היית אומרת להן?
קרן: הייתי אומרת שלא כל דבר שעשיתן לפני 25 שנה צריך להופיע בקורות החיים.
אבל זה ממש לא אומר שהניסיון נמחק.
קורות חיים הם לא ארכיון היסטורי.
אם עבדת ב־12 מקומות לאורך הקריירה שלך, אין סיבה לתת לכולם אותו משקל.
השאלה היא:
מה מתוך כל מה שעשיתי עוזר לי לקבל את העבודה שאני רוצה עכשיו?
אם ניהלת צוות לפני 15 שנה והיום את מגישה לתפקיד שירותי, אולי לא צריך לפרט כל משימה ניהולית שעשית.
אבל בהחלט יכול להיות שכדאי להראות שיש לך ניסיון בהתנהלות מול אנשים, בקבלת החלטות, בהתמודדות עם בעיות ובהחזקת אחריות.
הניסיון לא צריך להיות חדש.
הוא צריך להיות רלוונטי.
צריך לציין גיל או תאריך לידה בקורות החיים?
קרן: אני תמיד חוזרת למטרה של קורות החיים.
מה אנחנו באמת צריכות לדעת כדי להבין אם את מתאימה למשרה?
מה עשית?
באילו דברים את טובה?
איזו השכלה רלוונטית יש לך?
איזה ניסיון יש לך?
איך אפשר ליצור איתך קשר?
אין סיבה להפוך את הגיל לכותרת של המסמך.
ומצד שני, אני גם לא חושבת שצריך להיכנס למצב של "אני חייבת להסתיר את הגיל שלי".
פשוט צריך לכתוב קורות חיים שמדברים מקצועית.
מי את, מה את יודעת לעשות ומה את רוצה לעשות עכשיו.
זה הרבה יותר מעניין מתאריך הלידה.
ומה לגבי אישה שעבדה 20 שנה באותו מקום ופתאום צריכה לחפש עבודה חדשה?
קרן: אני יכולה לראות בזה לא מעט דברים חיוביים.
כמובן שצריך להבין כל מקרה לגופו.
אבל עבודה ארוכה במקום אחד יכולה להעיד על יציבות.
על התמדה.
על מחויבות.
על היכולת להיות חלק מארגון לאורך זמן.
ואני חושבת שזו אחת הנקודות המעניינות בחיפוש עבודה בגיל 50+.
הרבה נשים בגיל הזה כבר יודעות טוב יותר מה הן מחפשות.
לא תמיד יש רצון לרדוף אחרי טייטלים.
לא תמיד מחפשות להחליף מקום בכל שנה.
לפעמים אישה פשוט אומרת:
"אני רוצה למצוא מקום שטוב לי בו. ואם טוב לי – אני רוצה להישאר."
בעיניי זה דבר שמעסיקה יכולה מאוד להעריך.
גם בדרך שבה נאטורפיל מדברת על גיוס יש דגש על הרצון למצוא נשים שרוצות להגיע למקום ולהישאר בו לאורך זמן.
ומה אם אישה רוצה לעשות שינוי קריירה אחרי גיל 50?
קרן: למה לא?
אני חושבת שהטעות היא לחשוב שאם את מחליפה מקצוע, כל מה שעשית קודם נמחק.
זה לא נכון.
את מתחילה אולי מקצוע חדש.
את לא מתחילה את עצמך מחדש.
אם היית מורה במשך 20 שנה ועכשיו את רוצה לעבור לשירות, את מביאה איתך יכולת להסביר, סבלנות, התמודדות עם אנשים שונים ויכולת לנהל שיחה.
אם ניהלת עסק ועכשיו את רוצה לעבוד במכירות, את כנראה מכירה לקוחות, כסף, אחריות ומשא ומתן.
אם היית מנהלת במשך שנים והיום כבר לא מעניין אותך לנהל – גם זה לגמרי בסדר.
לא כל שינוי צריך להיות "קידום".
לפעמים השינוי הוא פשוט למצוא משהו שמתאים יותר לחיים שלך עכשיו.
עבודה בשירות יכולה להתאים לנשים בגיל 50 או 60?
קרן: כמובן.
אם האישה מתאימה לתפקיד, אין סיבה שהמספר בתעודת הזהות יספר לנו אם היא יודעת לתת שירות.
שירות טוב דורש הרבה יותר מלחייך.
צריך לדעת להקשיב.
להיות סבלנית.
להתמודד עם לקוחה שלא מרוצה.
להסביר.
לנהל כמה דברים במקביל.
ולזכור שגם כשהיום עמוס – האישה שנמצאת מולך לא צריכה להרגיש שהיא "עוד אחת בתור".
בתפקיד יועצת השירות בנאטורפיל אנחנו מדברות בדיוק על הדברים האלה: קבלת קהל, מתן שירות, יחסי אנוש ונכונות להיות חלק מהמקום לאורך זמן.
אלה יכולות.
לא גילאים.
ומה לגבי עבודה במכירות אחרי גיל 50?
קרן: בעיניי זה אפילו מעניין במיוחד.
יש איזה דימוי שאשת מכירות חייבת להיות בת 25, לדבר מהר מאוד, להגיע עם המון אנרגיה ולדעת "לסגור".
אבל מכירה טובה היא הרבה פעמים משהו אחר לגמרי.
צריך לדעת ליצור אמון.
להקשיב.
להבין מה האישה שמולך מחפשת.
לדבר על כסף בלי להילחץ.
להתמודד עם התלבטויות.
ולדעת מתי להמליץ ומתי להגיד:
"אני לא חושבת שזה הדבר הנכון בשבילך."
בתפקיד יועצת האסתטיקה בנאטורפיל אנחנו מדברות על היכולת לגרום לאישה שפגשת לפני רגע להאמין בך ולבטוח בך.
אבל אנחנו גם מדגישות שלא נבקש מיועצת לשקר, לתחמן או למכור משהו שהיא לא מאמינה שיש בו תועלת אמיתית ללקוחה.
זו מכירה שמבוססת על אמון.
ולאמון אין גיל.
הרבה נשים בגיל 50+ חוששות שהן "פחות טכנולוגיות". זה באמת חסם?
קרן: לפעמים יש פער טכנולוגי אמיתי.
ואז אפשר ללמוד.
אבל הגיל בפני עצמו לא אומר אם מישהי טכנולוגית או לא.
יש נשים בנות 60 שמנהלות הכול מהטלפון, עובדות עם מערכות, משתמשות בענן ועושות דברים שנשים הרבה יותר צעירות לפעמים בכלל לא מכירות.
ויש גם נשים צעירות שמגיעות למקום עבודה ולא מכירות את מערכת ה־CRM.
עובדת חדשה צריכה ללמוד דברים חדשים.
בכל גיל.
אם את מגיעה לראיון ואומרת:
"אני לא טובה במחשבים",
את כבר מציגה את עצמך דרך חיסרון.
אפשר לומר במקום:
"עבדתי עד היום עם המערכות האלה והאלה. את המערכת שלכן אני עדיין לא מכירה, אבל אני בהחלט יכולה ללמוד."
זו אותה מציאות.
גישה אחרת לגמרי.
ואם המנהלת שלי תהיה צעירה ממני ב־20 שנה?
קרן: אז היא תהיה צעירה ממך ב־20 שנה.
וזה הכול.
השאלה היא:
האם היא מנהלת טובה?
האם היא מכבדת אותך?
האם היא מקצועית?
האם אפשר ללמוד ממנה?
אני חושבת שסביבת עבודה רב־גילית יכולה להיות דבר מצוין.
עובדת בת 28 יכולה להביא דברים מסוימים.
עובדת בת 58 יכולה להביא דברים אחרים.
וכל אחת יכולה ללמוד מהשנייה.
אנחנו לא צריכות להיות באותו גיל כדי לעבוד נהדר יחד.
איך מזהות כבר בראיון מקום עבודה שבאמת מסתכל על האישה ולא על תאריך הלידה?
קרן: תקשיבו לשאלות.
זה אומר המון.
האם שואלות אתכן:
מה עשיתן?
מה אתן יודעות לעשות?
מה אתן מחפשות?
איך אתן עובדות עם אנשים?
מה אתן רוצות ללמוד?
למה דווקא התפקיד הזה?
או שכל השיחה היא ניסיון להבין בעקיפין בנות כמה אתן?
תסתכלו גם על הסביבה.
האם יש מגוון נשים בצוות?
איך מדברות אחת עם השנייה?
איך המנהלת מדברת לעובדות?
איך מדברות אליכן בראיון?
האם נותנות לכן לשאול שאלות?
האם מסבירות לכן מה העבודה באמת כוללת?
ראיון עבודה עובד לשני הכיוונים.
לא רק נאטורפיל או כל מעסיקה אחרת בוחרת אתכן.
גם אתן בוחרות מקום עבודה.
ומותר בכלל לפסול מועמדת רק בגלל שהיא מבוגרת יותר?
קרן: אפליה מחמת גיל אסורה בישראל לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כולל בקבלה לעבודה.
אבל בעיניי, מעבר לחוק, זה פשוט תהליך גיוס פחות טוב.
אם אני מחליטה שאישה בת 57 "בטח לא תסתדר עם מחשב" בלי שבכלל בדקתי אותה – אני יכולה לפספס מועמדת מצוינת.
אם אני מניחה שמישהי בת 55 כבר "לא רוצה ללמוד", יכול להיות שדווקא פספסתי אישה שהחליטה עכשיו לעשות שינוי גדול בקריירה.
צריך לשאול.
צריך לבדוק.
צריך להכיר.
לא לנחש לפי גיל.
ומה את אומרת לאישה שמגיעה לראיון ומתנצלת כמעט על הגיל שלה?
קרן: אל.
באמת.
אל תיכנסי לראיון ותגידי:
"אני יודעת שאני קצת מבוגרת לתפקיד..."
אל תגידי:
"אני מאוד צעירה ברוחי."
ואל תנסי להסביר שאת "מסתדרת עם צעירות".
את לא צריכה להוכיח שאת בת 30.
את צריכה להראות שאת מתאימה לעבודה.
ספרי לי מה עשית.
מה את יודעת.
מה את אוהבת.
למה המשרה הזאת מעניינת אותך.
איזה ניסיון את מביאה.
מה את רוצה ללמוד.
איך את עם אנשים.
זה הרבה יותר מעניין.
הרבה נשים חוששות גם שהן יהיו Overqualified. איך מתמודדים עם זה?
קרן: כאן צריך להסביר את הבחירה.
נניח שהיית מנהלת בכירה ועכשיו את מגישה מועמדות לתפקיד שירות.
טבעי שישאלו:
למה?
לא בהכרח כי לא רוצות אותך.
רוצות להבין אם התפקיד באמת מתאים לך.
אולי את כבר לא רוצה לנהל.
אולי חשוב לך לעבוד קרוב לבית.
אולי את רוצה עבודה עם אנשים.
אולי אחרי שנים בתפקיד אינטנסיבי את רוצה משהו אחר.
אולי את פשוט אוהבת שירות.
אם זו בחירה אמיתית, אפשר להסביר אותה.
ואפילו כדאי.
כי אז המעסיקה מבינה שאת לא כאן במקרה.
ומה לגבי שכר? נשים עם הרבה ניסיון צריכות להתפשר?
קרן: לא הייתי מתחילה מהמחשבה:
"אני בת 55 אז אני צריכה לקחת מה שיתנו לי."
זו גישה לא נכונה.
צריך להבין את התפקיד.
את מבנה השכר.
את השעות.
את התנאים.
אם את עושה שינוי קריירה, בהחלט יכול להיות שהתפקיד החדש משלם אחרת מהתפקיד הקודם.
אבל זה קשור לתפקיד.
לא לזה שאת בת 55.
וגם כאן, סדרי העדיפויות שלנו משתנים לאורך החיים.
לאחת חשוב היום להרוויח כמה שיותר.
לשנייה חשוב לעבוד קרוב לבית.
לשלישית חשוב לסיים בשעה מסוימת.
ורביעית דווקא אומרת:
"הילדות שלי כבר גדלו, עכשיו בא לי קריירה בכל הכוח."
אין "מה נשים בגיל 50 רוצות".
יש נשים שונות.
אז מה באמת חשוב בקורות חיים אחרי גיל 50?
קרן: מיקוד.
אם יש לכן 30 שנות ניסיון, לא צריך לכתוב את כל ה־30 באותו פירוט.
תנו את המקום הגדול ביותר למה שרלוונטי עכשיו.
תראו הישגים.
תראו יכולות.
ואם אתן עושות שינוי קריירה – תעזרו למגייסת להבין את הקשר.
אל תצפו שהיא תנחש.
אם היית מנהלת ועכשיו את רוצה שירות, תראי איך הניסיון שלך עוזר לך להבין אנשים ולפתור בעיות.
אם היית עצמאית ועכשיו את רוצה מכירות, תראי שעבדת מול לקוחות, ניהלת משא ומתן ומכרת.
המטרה של קורות החיים היא לא להגיד:
"תראו כמה דברים עשיתי."
המטרה היא:
"תראו למה אני מתאימה למה שאתן מחפשות עכשיו."
ומה את אומרת לאישה שכבר שלחה עשרות קורות חיים ואף אחת לא חזרה אליה?
קרן: קודם כול, לא הייתי ממשיכה פשוט לשלוח עוד מאה באותה צורה.
הייתי עוצרת לבדוק.
האם ברור מקורות החיים מה את מחפשת?
האם הם ארוכים מדי?
האם הדבר הכי רלוונטי מופיע רק בעמוד השני?
האם את שולחת קורות חיים לאותן משרות בדיוק או מתאימה אותם?
האם המשרות באמת מתאימות לך?
לפעמים הבעיה היא לא הגיל.
לפעמים קורות החיים פשוט לא מסבירים מספיק טוב את ההתאמה.
ויש היום גם תוכניות שמסייעות לנשים וגברים בגילי 50–67 בחזרה לשוק העבודה ובהסבה מקצועית, כמו תוכנית "אמצע הדרך" של משרד העבודה.
אין שום בעיה לקבל עזרה.
חיפוש עבודה הוא מקצוע בפני עצמו.
אם היית צריכה לבחור יתרון אחד משמעותי שניסיון חיים יכול להביא לעבודה, מה היית בוחרת?
קרן: אולי פרופורציות.
לא אצל כל אחת, כמובן.
אבל אישה שכבר עברה כמה מקומות עבודה וכמה תקופות בחיים יודעת לפעמים להסתכל על דברים אחרת.
לקוחה כעסה?
מטפלות.
הייתה טעות?
מתקנות.
היום היה קשה?
מחר מגיעות שוב.
יש משהו מאוד חזק בעובדת שלא כל אירוע מערער אותה.
ואם יש לה יחד עם זה גם סקרנות, אנרגיה, רצון ללמוד ויכולת להתחבר לצוות – זה שילוב מצוין.
למה דווקא נאטורפיל יכולה לעניין אישה שמחפשת עבודה אחרי גיל 50?
קרן: קודם כול, אני לא רוצה להגיד שנאטורפיל מתאימה אוטומטית לכל אישה מעל גיל 50.
זה בדיוק הפוך מהמסר שלנו.
אנחנו מדברות על התאמה, לא על קטגוריה.
בנאטורפיל יש מגוון תפקידים.
בחלקם יש דרישות מקצועיות ברורות. בצוות הטיפולי, למשל, יש צורך ברקע רפואי מתאים.
אבל יש גם תפקידי שירות, ייעוץ, מוקד ומכירה.
נאטורפיל היא רשת גדולה, עם 25 סניפים וכ־250 עובדות ועובדים לפי אתר החברה.
ומה שאני אוהבת באופן שבו אנחנו מדברות על הגיוס הוא שהשיח עוסק בהרבה דברים שאין להם גיל.
יחסי אנוש.
כבוד.
נתינה.
הקשבה.
אינטליגנציה רגשית.
יכולת ליצור אמון.
ורצון להגיע למקום ולהישאר.
אם אלה דברים שיש בך, אז השאלה מבחינתי היא לא:
"באיזו שנה נולדת?"
אלא:
"יש לנו תפקיד שבו כל הדברים האלה יכולים לבוא לידי ביטוי?"
אז אם מגיעה אלייך מועמדת בת 55, מה באמת מעניין אותך לדעת?
קרן: מי היא.
מה היא אוהבת לעשות.
במה היא טובה.
איזה ניסיון היא מביאה.
איך היא עם אנשים.
מה היא מחפשת עכשיו.
למה התפקיד הזה מעניין אותה.
ומה היא רוצה לעשות בשנים הקרובות.
אני לא רוצה שהיא תיכנס ותנסה להוכיח לי שבגיל 55 היא "עדיין מסוגלת".
אני מעדיפה שהיא תיכנס ותגיד:
"זה מה שאני יודעת לעשות. זה מה שאני רוצה לעשות. בואי נראה אם זה מתאים."
מבחינתי זו שיחה הרבה יותר טובה.
קרן, לסיום: מה היית אומרת לאישה בת 50, 55 או 60 שיושבת עכשיו בבית ומתלבטת אם בכלל לשלוח קורות חיים?
קרן: הייתי אומרת לה:
אל תפסלי את עצמך לפני שמישהי אחרת בכלל קיבלה את ההזדמנות להכיר אותך.
אל תחליטי מראש שאת "מבוגרת מדי".
אל תראי מודעה ותחשבי:
"בטח מחפשות שם מישהי צעירה."
אם את עומדת בדרישות ואם התפקיד מעניין אותך –
שלחי.
כן, יכול להיות שלא כל מקום יתאים.
יכול להיות שתקבלי גם "לא".
כמו כל מחפשת עבודה.
אבל אל תתחילי את התהליך מהנחה שהגיל שלך הוא חיסרון שאת צריכה להסביר.
תתחילי ממה שאת מביאה.
יש לך ניסיון.
יש לך דרך שעברת.
יש לך דברים שאת כבר יודעת לעשות מצוין.
עשית טעויות ולמדת מהן.
ואת כנראה גם יודעת היום הרבה יותר טוב מה את רוצה ממקום העבודה שלך.
עכשיו נשאר למצוא מקום שרוצה להכיר את האישה הזאת.
לא את שנת הלידה שלה.
ואם את אוהבת אנשים, שירות, מכירות, עבודה בצוות או שיש לך רקע מקצועי שמתאים לאחד התפקידים אצלנו –
תבדקי את המשרות.
אל תחליטי בשבילנו שאת "מבוגרת מדי".
שלחי.
מקסימום נדבר.
שאלות קצרות לקרן נאון על עבודה בגיל 50+
קרן: בהחלט. יכול להיות שחיפוש העבודה ייראה אחרת ממה שהכרת בעבר, אבל נשים בגיל 50+ ממשיכות לעבוד, להתקדם ולעשות שינויי קריירה.
קרן: אפליה מחמת גיל אסורה בישראל במסגרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כולל בקבלה לעבודה.
קרן: בעיניי, צריך בעיקר לכתוב קורות חיים שמציגים בצורה ברורה את הניסיון וההתאמה שלך לתפקיד. אין סיבה להפוך את הגיל למרכז המסמך.
קרן: כן. שינוי מקצוע לא מוחק את הכישורים והניסיון שצברת לאורך השנים. צריך להבין איך אפשר להעביר אותם לתפקיד החדש.
קרן: היא יכולה להתאים לנשים בכל גיל אם יש להן את הכישורים המתאימים – הקשבה, יכולת ליצור אמון, יכולת להסביר, להתמודד עם התנגדויות ולהוביל לקבלת החלטה.
קרן: סבלנות, תקשורת טובה, יכולת להקשיב וניסיון עם אנשים יכולים להיות יתרונות משמעותיים בתפקידי שירות.
קרן: לא נכון להגדיר תפקיד לפי גיל. באתר הקריירה שלנו התפקידים מוגדרים באמצעות דרישות מקצועיות ותכונות כמו יחסי אנוש, שירות, הקשבה, אמון ונכונות לעבוד לאורך זמן.
קרן: בעמוד הקריירה של נאטורפיל אפשר לראות את סוגי התפקידים שמתפרסמים ולהגיש מועמדות. המשרות והדרישות משתנות מעת לעת.
לא תאריך לידה. אישה.
אולי בסוף אפשר לסכם את כל השיחה הזאת במשפט אחד:
תאריך הלידה שלך מספר מתי נולדת. הוא לא מספר איזו עובדת את.
הוא לא יודע אם את מגיעה בזמן. הוא לא יודע אם אפשר לסמוך עלייך. הוא לא יודע אם את יודעת להרגיע לקוחה. אם את מוכרת מצוין. אם את יודעת להקשיב. אם את לומדת מהר. אם את נהדרת בצוות. או אם בעוד שלוש שנים תהיי האישה בסניף שאף אחת לא מבינה איך הסתדרו בלעדיה.
את הדברים האלה אי אפשר לקרוא מתאריך. צריך להכיר אישה.
ולכן, אם את מחפשת עבודה אחרי גיל 50, אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש מקום ש"מוכן לקבל נשים בגילך". תחפשי משהו הרבה יותר טוב: מקום שמחפש נשים טובות. מקום שמסתכל על יכולת. על אופי. על ניסיון. על יחסי אנוש. על מקצועיות. ועל מה שאת יכולה להביא איתך לעבודה.
ואם את אוהבת לעבוד עם אנשים, אם שירות בא לך טבעי, אם את יודעת להקשיב, למכור, לייעץ או שאת מגיעה עם רקע מקצועי שמתאים לאחד התפקידים ברשת – שווה לבדוק גם את המשרות הפתוחות בנאטורפיל.
כי בשלב הזה של החיים כבר צברת מספיק תאריכים ביומן. תאריך הלידה לא צריך להיות זה שמחליט איפה תעבדי.
לצפייה במשרות הפתוחות ושליחת קורות חיים
