שיחה עם ליבנת מימון, מנהלת משאבי אנוש בנאטורפיל, על עבודה לבעלות השכלה רפואית מחו"ל, האפשרויות שקיימות גם בלי רישיון ישראלי – ולמה שנים של לימודי רפואה ממש לא חייבות להישאר במגירה
יש לא מעט נשים שמגיעות לישראל אחרי שסיימו לימודי רפואה בחו"ל ומוצאות את עצמן בסיטואציה מתסכלת במיוחד. הן השקיעו שנים בלימודים, עברו מבחנים, למדו אנטומיה, פיזיולוגיה, פתולוגיה, פרמקולוגיה ומקצועות קליניים, ולעיתים אפילו עבדו במערכת הבריאות במדינה שבה למדו – אבל בישראל הן עדיין אינן בעלות רישיון לעסוק ברפואה.
מכאן מגיעה שאלה מאוד טבעית: מה אפשר לעשות עם כל הידע הזה בינתיים? האם האפשרות היחידה היא להמתין עד להשלמת תהליך הרישוי? האם צריך לעבור לתחום שאין לו שום קשר לרפואה? ואולי קיימים מקומות עבודה שבהם דווקא ההשכלה הרפואית מחו"ל יכולה להיות יתרון, גם אם היא אינה מקנה כרגע רישיון ישראלי לעסוק ברפואה?
אחד המקומות שמעניין להכיר בהקשר הזה הוא נאטורפיל. בדף הקריירה הרשמי של הרשת מופיעה כיום באופן מפורש דרישה לצוות הטיפולי הכוללת רופאות ואחיות, וכן בעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל, לצורך עבודה בתחום טיפולי הסרת השיער בלייזר באמצעות מכשירי לייזר רפואיים. גם בעמוד האודות של החברה מצוין כי הצוות המטפל כולל, בין היתר, בעלי ובעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל.
כדי לעשות סדר בנושא דיברנו עם ליבנת מימון, מנהלת משאבי אנוש בנאטורפיל, על האפשרויות, הגבולות, תהליך הגיוס – ובעיקר על השאלה האם תואר רפואי מחו"ל שלא הוביל עדיין לרישיון ישראלי הוא באמת "תואר שאי אפשר לעשות איתו כלום".
ליבנת, נתחיל מהשאלה שהכי הרבה נשים במצב הזה שואלות: יש לי תואר MD מחו"ל אבל אין לי רישיון ישראלי. אני יכולה להגיש מועמדות לנאטורפיל?
ליבנת: בהחלט שווה לבדוק התאמה, והסיבה היא שאנחנו מפרסמות את האפשרות הזאת באופן מפורש. בדף הדרושים של נאטורפיל מצוין שלצוות הטיפולי אנחנו מחפשות רופאות, אחיות וגם בעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל, לעבודה בתחום הסרת השיער בלייזר.
כלומר, עצם העובדה שההשכלה הרפואית שלך מחו"ל עדיין אינה מוכרת כרישיון לעסוק ברפואה בישראל לא בהכרח סוגרת בפנייך את האפשרות להשתלב אצלנו בתפקיד שמתאים להגדרה הזאת.
עם זאת, חשוב לי גם לא ליצור ציפייה שכל מי שמגיעה עם דיפלומה רפואית מתקבלת אוטומטית. כמו בכל גיוס, אנחנו רוצות להכיר את המועמדת, להבין מה היא למדה, איזה ניסיון יש לה, איך היא עם אנשים, מה רמת השירותיות שלה, עד כמה היא רוצה ללמוד ולהשתלב בצוות ומה ההתאמה הכוללת שלה לתפקיד. ההשכלה הרפואית היא נקודת פתיחה רלוונטית, אבל בסופו של דבר אנחנו מגייסות אישה לתפקיד ולא רק תעודה.
אז בואי נעשה סדר: מה ההבדל בין תואר ברפואה מחו"ל לבין רישיון לעסוק ברפואה בישראל?
ליבנת: זה הבדל מאוד חשוב, ובדיוק בגלל זה צריך לדבר עליו בצורה ברורה. אישה יכולה להיות בוגרת לימודי רפואה ולהחזיק בדיפלומה אמיתית לחלוטין ממוסד בחו"ל, אבל כדי לעסוק בישראל במקצוע רפואי שמחייב רישוי יש לעמוד בדרישות משרד הבריאות ולקבל את הרישיון הרלוונטי. משרד הבריאות מפעיל אגף רישוי למקצועות הרפואה והבריאות, כולל תהליכים של מבחנים, סטאז', רישוי והתמחות לבוגרות ובוגרי לימודים בארץ ובחו"ל.
לכן העבודה שעליה אנחנו מדברות בנאטורפיל אינה "דרך לעקוף" את משרד הבריאות ואינה הופכת מועמדת שאין לה רישיון ישראלי לרופאה מורשית בישראל. אם המטרה המקצועית שלה היא לעסוק ברפואה כרופאה בישראל, היא צריכה לבדוק ולהשלים את מסלול הרישוי שמתאים לה מול משרד הבריאות. כאן מדובר באפשרות תעסוקתית אחרת, שבה ההשכלה הרפואית יכולה להיות רלוונטית לתפקיד כפי שהוא מוגדר ברשת.
כלומר, אפשר לעבוד בתחום טיפולי בלי לעבוד כרופאה בישראל?
ליבנת: צריך להבחין בין "לעבוד בסביבה טיפולית" לבין "לעסוק ברפואה כרופאה". אלה לא אותו דבר. אצלנו באתר, לדוגמה, אנחנו מציינות שהצוות המטפל בנאטורפיל מורכב מרופאות, אחיות וגם מבעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל, ובאתר החברה מופיעה גם התייחסות להכשרה תיאורטית ומעשית של מפעילי המכשור בהתאם למסגרת העבודה.
מבחינת מועמדת, זה אומר שכדאי להסתכל על התפקיד עצמו ולא רק על הטייטל שהיה לה במדינה שבה למדה או עבדה. יכול להיות שהיא עבדה בעבר כרופאה במדינה אחרת, אבל בישראל אין לה עדיין רישיון. במקרה כזה צריך להגדיר בצורה ברורה מהו התפקיד שהיא מבצעת בישראל, מהן הסמכויות שלו ומהן ההכשרות שנדרשות עבורה במסגרת העבודה. זה הרבה יותר נכון מאשר לנסות לטשטש את ההבדלים.
אני שומעת הרבה נשים אומרות: "למדתי שש שנים רפואה ובישראל אני מרגישה כאילו אין לי מקצוע". מה את אומרת להן?
ליבנת: אני מאוד מבינה את התחושה, במיוחד כשמדובר באישה שהשקיעה הרבה שנים בלימודים ולעיתים גם עבדה בתחום. להגיע למדינה חדשה ולגלות שהמסלול המקצועי שלך לא ממשיך בצורה אוטומטית מאותה נקודה יכול להיות מאוד מתסכל. אבל אני חושבת שהמסקנה ש"כל מה שלמדתי לא שווה כלום" פשוט לא נכונה.
אם למדת רפואה, את מגיעה עם שפה מקצועית, היכרות עם גוף האדם, בסיס מדעי, הרגלי למידה ואופן חשיבה שנבנה לאורך שנים. זה לא אומר שאת רשאית לבצע בישראל כל פעולה רפואית או לעבוד כרופאה ללא הרישוי המתאים – חשוב מאוד שלא לערבב בין הדברים – אבל זה בהחלט אומר שאת מביאה איתך מטען מקצועי שיכול להיות רלוונטי למעסיקים מסוימים ולתפקידים מסוימים.
אחד הדברים שאני רוצה שמועמדות יבינו הוא שאין צורך להתייחס לעצמן כאילו הן "מתחילות מאפס". יכול להיות שאת מתחילה מסלול תעסוקתי חדש בישראל, אבל את לא מתחילה את עצמך מחדש.
למי התפקיד בצוות הטיפולי בנאטורפיל יכול להתאים?
ליבנת: קודם כול למישהי שמתחברת באמת לעבודה טיפולית ועם אנשים. ידע רפואי הוא חשוב, אבל העבודה אינה מתרחשת בתוך ספר לימוד. יש מולך לקוחה אמיתית, לפעמים היא שואלת הרבה שאלות, לפעמים היא חוששת, לפעמים היא מגיעה אחרי ניסיון פחות טוב במקום אחר, והיא מצפה לפגוש אשת צוות מקצועית, רגועה ונעימה.
לכן אנחנו מסתכלות גם על דברים כמו תקשורת בין־אישית, סבלנות, יכולת להסביר, יכולת לעבוד לפי נהלים ויכולת לקבל הכשרה ולהמשיך ללמוד. באתר נאטורפיל אנחנו מדגישות באופן כללי טיפול מקצועי לצד חוויית טיפול נעימה ואנושית, וכל מי שעובדת מול לקוחות היא בסופו של דבר חלק מהחוויה הזאת.
מישהי יכולה להגיע עם ידע רפואי מדהים ולהיות פחות מתאימה לעבודה מול אנשים, ומישהי אחרת יכולה להגיע עם השכלה רפואית ועם יכולת מאוד טבעית לייצר תחושת ביטחון. השילוב הוא מה שמעניין אותנו.
ליבנת מימון
מנהלת משאבי אנוש
איזו השכלה רפואית מחו"ל יכולה להיות רלוונטית?
ליבנת: כאן הייתי ממליצה לא לנסות לפענח את זה לבד על בסיס משפט כללי באינטרנט, אלא להגיש את הפרטים ולתת לצוות הגיוס לבדוק את ההתאמה הספציפית.
הניסוח באתר הקריירה שלנו הוא "בעלי השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל", ובטופס הגשת המועמדות עצמו קיימת גם התייחסות להשכלה רפואית.
יש הבדל בין מסלולי לימוד, מדינות, מוסדות, תעודות וניסיון מקצועי. לכן אם את לא בטוחה אם ההשכלה שלך נכנסת להגדרה, בעיניי עדיף לא לפסול את עצמך מראש. תגישי מועמדות בצורה כנה, תצייני בדיוק מה למדת, באיזה מוסד, אם עבדת בתחום ומה היה התפקיד שלך, ותאפשרי לצוות משאבי האנוש לבדוק את זה.
ואם עבדתי כרופאה במדינת המוצא שלי אבל אין לי רישיון ישראלי – כדאי לציין את זה?
ליבנת: כמובן. זה חלק משמעותי מהניסיון שלך. פשוט חשוב לנסח אותו בצורה מדויקת. אם היית רופאה באוקראינה, רוסיה, גאורגיה, מולדובה, רומניה או מדינה אחרת, אפשר בהחלט לציין את התפקיד, בית החולים או המרפאה, המחלקה שבה עבדת, שנות הניסיון ותחומי האחריות שהיו לך שם.
מה שלא צריך לעשות הוא ליצור רושם כאילו הניסיון הזה מעניק לך אוטומטית רישיון רפואי בישראל. אפשר להיות מאוד גאה במה שעשית בחו"ל ובמקביל להיות ברורה לגבי הסטטוס המקצועי בישראל. מבחינתי דווקא הכנות הזאת מייצרת אמון.
ומה אם סיימתי לימודי רפואה אבל מעולם לא עבדתי כרופאה?
ליבנת: גם אז בהחלט יכול להיות שיש מקום לבדוק התאמה. הרבה בוגרות רפואה נמצאות בדיוק בנקודה הזאת. הן סיימו לימודים, עברו למדינה אחרת, אולי התחילו תהליך רישוי ואולי החליטו שלא להמשיך במסלול הקליני הקלאסי. אין סיבה לחשוב שההשכלה שלהן נעלמה רק משום שהן לא הספיקו לצבור שנים של עבודה בבית חולים.
במקרה כזה הייתי מדגישה בקורות החיים את הלימודים, את ההתנסויות הקליניות הרלוונטיות שהיו במסגרת ההכשרה, שפות, יכולת עבודה מול אנשים וכל ניסיון תעסוקתי נוסף. לפעמים דווקא שילוב של השכלה רפואית עם ניסיון בשירות, מכירות או עבודה עם קהל יכול להיות מעניין מאוד.
צריך לדעת עברית ברמה גבוהה?
ליבנת: בעבודה מול לקוחות תקשורת היא כמובן דבר מרכזי. לקוחה צריכה להבין אותך ואת צריכה להבין אותה. לכן רמת השפה בהחלט יכולה להיות חלק מההתאמה לתפקיד, אבל גם כאן לא הייתי אומרת לאישה לפסול את עצמה מראש רק מפני שהעברית שלה אינה מושלמת.
הרבה נשים שעלו לישראל מדברות כמה שפות, וזה בפני עצמו יכול להיות יתרון בעבודה מול קהל מגוון. מה שחשוב הוא האם אפשר לקיים תקשורת ברורה ובטוחה במסגרת העבודה והאם המועמדת מסוגלת ללמוד ולהתקדם. אם את מתלבטת לגבי רמת העברית שלך, תני למגייסת לשוחח איתך ולהתרשם בפועל במקום להחליט בשבילה.
האם צריך להתחיל תהליך רישוי רפואי כדי לעבוד בנאטורפיל?
ליבנת: אלה שני דברים נפרדים. אם את רוצה בעתיד לעסוק ברפואה בישראל, בהחלט כדאי לבדוק את המסלול הרלוונטי לך מול משרד הבריאות. תהליכי הרישוי לבוגרות לימודי רפואה מחו"ל משתנים בהתאם לנתונים האישיים, למוסד הלימודים ולשלב המקצועי, ומשרד הבריאות מנהל את הנושאים האלה דרך אגף הרישוי והפורטל הייעודי.
אבל עצם הגשת המועמדות לתפקיד אצלנו לבעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל היא שאלה תעסוקתית נפרדת. אם המשרה מעניינת אותך, אפשר לבדוק התאמה אליה במקביל להחלטות שלך לגבי המשך הדרך המקצועית.
כלומר, אפשר לעבוד ובמקביל להתכונן לבחינות או להמשיך בתהליך הרישוי?
ליבנת: מבחינתי זו בהחלט שיחה שאפשר לנהל בהתאם למשרה ולמסגרת העבודה. אני חושבת שאחת הטעויות היא להסתכל על החיים כאילו חייבים לבחור ברגע אחד מסלול אחד לכל השנים הבאות. יכול להיות שמישהי רוצה כרגע לעבוד, להיכנס למסגרת, להתפרנס ולהמשיך להיות בסביבה שקשורה לעולם הטיפולי, ובמקביל להחליט אם היא רוצה להתקדם בתהליך הרישוי שלה.
מה שחשוב הוא להיות שקופה לגבי הזמינות שלך ולוודא שהיקף העבודה מתאים לשני הצדדים. אם את יודעת שבעוד חודשיים את יוצאת למסלול אחר לחלוטין, עדיף להגיד. אם את מחפשת מקום לעבוד בו לאורך זמן ובמקביל מתקדמת מקצועית, גם על זה אפשר לדבר.
איך כדאי לכתוב קורות חיים אם יש לי MD מחו"ל אבל אין לי רישיון ישראלי?
ליבנת: הכי חשוב להיות ברורה ולא להסתיר את הדבר המרכזי ביותר שיש לך. אם סיימת תואר ברפואה, שימי אותו במקום בולט בקורות החיים. כתבי את שם התואר, המוסד, המדינה ושנות הלימודים. אם יש לך ניסיון רפואי מחו"ל, הוסיפי אותו בנפרד עם התפקידים והאחריות שביצעת.
אני גם ממליצה לא לכתוב קורות חיים של ארבעה עמודים רק כדי להוכיח שלמדת הרבה. המטרה היא לא לשלוח לנו את הסילבוס של בית הספר לרפואה. המטרה היא שנוכל להבין בתוך זמן קצר מי את ומה את מביאה לתפקיד. אם יש לך רקע בטיפול, שירות, עבודה עם מטופלים, מכשור או סביבה קלינית – הדגישי את הדברים הרלוונטיים.
ואם אין לך רישיון ישראלי, אין שום צורך לנסות לנסח את קורות החיים כך שמישהי תפספס את העובדה הזאת. אנחנו הרי מפרסמות במפורש שאנחנו פתוחות גם לבעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל.
מה כדאי לכתוב בכותרת של קורות החיים?
ליבנת: הייתי נמנעת מהצורך למצוא "טייטל" מפוצץ. אפשר לכתוב משהו פשוט ומדויק כמו: "בוגרת לימודי רפואה בחו"ל, בעלת ניסיון בעבודה עם מטופלים", אם זה אכן נכון, או "בעלת תואר MD מחו"ל, מחפשת להשתלב בתפקיד טיפולי".
הכותרת צריכה לעזור למגייסת להבין אותך מהר. היא לא צריכה להיות ניסיון לפתור באמצעות ניסוח את סוגיית הרישוי. אם יש לך רישיון רפואי במדינה אחרת אבל לא בישראל, אפשר לציין זאת בצורה ברורה בניסיון או בהשכלה.
אילו מסמכים כדאי להכין לפני שמגישות מועמדות?
ליבנת: קודם כול את קורות החיים ואת פרטי ההשכלה בצורה ברורה. אם יש לך דיפלומה או מסמכים על הלימודים והניסיון, כדאי שיהיו זמינים במקרה שנבקש לראות אותם במהלך התהליך. אני לא חושבת שצריך לשלוח באופן אוטומטי תיק שלם של עשרות עמודים לפני שבכלל הייתה שיחה.
אם מסמך אינו בעברית, חשוב שהוא יהיה ברור ושיהיה אפשר להבין מה הוא. במקרים שבהם נדרשת בדיקה מסוימת של תעודה, נסביר למועמדת מה צריך להציג. מבחינתי הדבר הראשון הוא פשוט לאפשר לנו להבין מה למדת ומה עשית.
מה את בודקת בראיון עבודה עם בוגרת רפואה מחו"ל?
ליבנת: מעבר להשכלה, אני רוצה להכיר את האישה. אני רוצה להבין למה היא רוצה את העבודה הזאת. אם היא עבדה בעבר כרופאה, חשוב לי להבין איך היא מרגישה לגבי המעבר לתפקיד שונה. האם היא באמת רוצה אותו, או שהיא מגיעה אליו רק כי "אין ברירה"? זה הבדל משמעותי.
אני רוצה גם להבין איך היא עם לקוחות, איך היא מגיבה לסיטואציה לא צפויה, איך היא לומדת, איך היא מקבלת נהלים ומה חשוב לה במקום עבודה. לפעמים מועמדת מגיעה עם השכלה מרשימה מאוד אבל במהלך הראיון מתברר שהיא בכלל לא רוצה לעבוד עם לקוחות. זה בסדר – פשוט אולי זה לא התפקיד הנכון עבורה.
מנגד, יכולה להגיע אישה עם תואר רפואי מחו"ל, עברית שעדיין משתפרת והמון חשש לפני הראיון, ואז בתוך כמה דקות את רואה סבלנות, נעימות, רצינות ורצון אמיתי ללמוד. אלה דברים שמאוד מעניינים אותי.
הרבה נשים עם תואר רפואי מרגישות שהתפקיד "קטן עליהן". מה את חושבת על זה?
ליבנת: אני לא אוהבת לחשוב על מקצועות במונחים של "קטן" או "גדול". השאלה היא מה מתאים לך עכשיו ומה את רוצה לעשות. אם החלום שלך הוא להיות מנתחת בבית חולים ואת רוצה להקדיש את כל האנרגיה שלך למסלול הרישוי וההתמחות, אולי זה באמת הכיוון שאת צריכה לבחור.
אבל אם את רוצה לעבוד עם אנשים, להשתלב במסגרת מסודרת, להשתמש בחלק מהידע והחשיבה שפיתחת ולבנות לעצמך מסלול תעסוקתי אחר – אין שום דבר "קטן" בהחלטה הזאת.
לפעמים דווקא נשים שהגיעו מרקע רפואי מאוד אינטנסיבי מגלות שהן רוצות היום משהו שונה. אחרות רוצות לעבוד בתקופת הביניים עד לקבלת רישיון. יש גם נשים שמגלות שהן בכלל אוהבות את העולם האסתטי ורוצות להמשיך בו. אין תשובה אחת נכונה.
אפשר לבנות קריירה בתחום האסתטיקה גם אם התואר הרפואי שלי לא מוכר בישראל?
ליבנת: אפשר בהחלט לבנות קריירה בתחום שבו את עובדת, מתפתחת וצוברת ניסיון, אבל חשוב שכל שלב יהיה בהתאם להגדרת התפקיד ולדרישות הדין והארגון. העובדה שאת מגיעה עם השכלה רפואית יכולה לתת לך בסיס טוב להבנת תהליכים, גוף האדם ושפה מקצועית, אבל הקריירה שלך מכאן תיבנה גם דרך הניסיון שתצברי בישראל.
אני חושבת שלפעמים נשים כל כך עסוקות במה שהן איבדו בעקבות המעבר למדינה אחרת, שהן לא מסתכלות על מה שהן יכולות לבנות מכאן והלאה. צריך לכבד את כל מה שעשית בעבר, אבל לא לתת לעבר למנוע ממך לראות אפשרות חדשה.
למה דווקא נאטורפיל מעניינת עבור בעלות השכלה רפואית מחו"ל?
ליבנת: קודם כול, בגלל שאנחנו לא מסתירות את האפשרות הזאת באותיות קטנות. היא מופיעה בעמוד הקריירה שלנו בצורה ישירה: לצד רופאות ואחיות, אנחנו מציינות גם בעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל כחלק מקהל המועמדות האפשרי לצוות הטיפולי בתחום הסרת השיער בלייזר.
בנוסף, נאטורפיל היא רשת ותיקה וגדולה יחסית בתחום האסתטיקה, עם כ־250 עובדים לפי אתר החברה, והעבודה מתקיימת במסגרת של סניפים וצוותים. באתר שלנו אנחנו מדגישות שילוב בין מקצוענות לבין חוויית טיפול נעימה ואנושית, וזה מאוד מתחבר לסוג העובדת שאנחנו מחפשות.
אבל אני שוב מדגישה: אני לא רוצה שמישהי תקרא את הראיון הזה ותחשוב "יש לי MD, אז התקבלתי". זה לא עובד ככה. אני כן רוצה שהיא תחשוב: "רגע, אולי יש כאן מסלול שבכלל לא ידעתי שקיים. שווה לי לבדוק."
מה לגבי רופאה עולה חדשה עם הרבה שנות ניסיון בחו"ל?
ליבנת: היא בהחלט צריכה לספר לנו על הניסיון הזה. אם עבדת עשר או עשרים שנה במערכת בריאות בחו"ל, אל תתייחסי לזה כאילו הוא נעלם ברגע שעלית למטוס לישראל. התפקיד שאת יכולה לבצע כאן נקבע לפי המסגרת והרישוי בישראל, אבל ניסיון של שנים יכול לספר לנו הרבה עלייך: עבודה עם מטופלים, התנהלות מקצועית, יכולת ללמוד, אחריות, שיתוף פעולה עם צוותים ואופן ההתמודדות עם מצבים מורכבים.
מצד שני, חשוב שגם מועמדת מאוד מנוסה תגיע פתוחה ללמוד את התפקיד אצלנו. ניסיון הוא יתרון, אבל הוא לא אומר שמגיעים למקום חדש ואומרים "אני כבר יודעת הכול". לכל ארגון יש את הנהלים, המערכות ושיטות העבודה שלו.
ומה לגבי אישה שהחליטה שהיא בכלל לא רוצה לקבל רישיון ישראלי?
ליבנת: גם זו בחירה לגיטימית. העובדה שלמדת רפואה לא מחייבת אותך לעבוד כרופאה עד סוף החיים. אנשים משנים קריירה כל הזמן. לפעמים החיים השתנו, לפעמים המשפחה השתנתה, לפעמים את מגלה שעולם אחר מתאים לך יותר.
אם החלטת שאת לא רוצה לעבור את מסלול הרישוי בישראל, השאלה היא כבר לא "איך אני הופכת לרופאה ישראלית?", אלא "איזו קריירה אני רוצה לבנות עם הידע והיכולות שכבר יש לי?". עבור חלק מהנשים, עולם האסתטיקה והטיפול יכול להיות אחד הכיוונים ששווה לבדוק.
ויש גם נשים שאומרות: "אני כבר בת 45 או 50, אין לי כוח להתחיל הכול מחדש".
ליבנת: אני מבינה את המשפט הזה, אבל שוב – את לא מתחילה הכול מחדש. את מתחילה משהו חדש עם הרבה מאוד דברים שכבר יש לך. יש הבדל.
אישה בת 48 שלמדה רפואה, עבדה עם אנשים, עברה מדינה, למדה שפה חדשה והתמודדה עם שינוי מקצועי לא מגיעה אליי כמו בת 18 ביום הראשון שלה בשוק העבודה. היא מביאה איתה ניסיון חיים, ניסיון מקצועי ויכולת להתמודד עם שינוי.
ולפעמים דווקא במקום עבודה שיש בו הרבה קשר עם לקוחות, בשלות, סבלנות ויכולת לייצר תחושת ביטחון הן יתרונות מאוד משמעותיים.
אם אני קוראת עכשיו את הראיון ויש לי דיפלומה רפואית בחו"ל – מה הצעד הראשון שלי?
ליבנת: קודם כול, תפסיקי להחליט לבד שאין לך מה להציע. זה בעיניי הצעד הראשון. אחר כך תסדרי את קורות החיים בצורה ברורה: מה למדת, איפה למדת, אם יש לך ניסיון – מה עשית, אילו שפות את מדברת ואיזה סוג עבודה את מחפשת.
אחר כך פשוט תבדקי את המשרות ותשלחי מועמדות. אם יש ספק אם ההשכלה שלך מתאימה להגדרה, תני לנו לבדוק. הרבה פעמים נשים פוסלות את עצמן לפני שמישהי במשאבי אנוש בכלל ראתה את קורות החיים שלהן.
ואם במקביל את רוצה לבדוק גם מסלול לקבלת רישיון רפואי בישראל, עשי את זה מול משרד הבריאות. יש פורטל ייעודי לעוסקות ולעוסקים במקצועות הרפואה שבו מטופלים נושאים כמו רישוי, מבחנים, סטאז' והתמחות.
שאלות קצרות לליבנת מימון על עבודה עם תואר ברפואה מחו"ל
ליבנת: ניתן בהחלט לבדוק התאמה. נאטורפיל מציינת בעמוד הקריירה שלה במפורש כי לצוות הטיפולי דרושות גם בעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל.
ליבנת: לא. רישוי לעיסוק במקצועות הרפואה בישראל נמצא באחריות משרד הבריאות. עבודה אצל מעסיק מסוים אינה מחליפה את תהליך הרישוי הנדרש כדי לעסוק כרופאה בישראל.
ליבנת: בהחלט. זה ניסיון מקצועי חשוב. רק צריך להציג בצורה מדויקת את המקום שבו עבדת ואת העובדה שהניסיון היה בחו"ל, בלי ליצור מצג שיש לך רישיון ישראלי אם אין כזה.
ליבנת: עדיין יכול להיות ששווה להגיש מועמדות. נבדוק את ההשכלה, ההתאמה לתפקיד, יחסי האנוש, יכולת הלמידה ושאר הנתונים הרלוונטיים.
ליבנת: תהליך הרישוי הוא מול משרד הבריאות, והאפשרות לשלב אותו עם עבודה תלויה כמובן בזמינות שלך ובמסגרת המשרה. אלה שני מסלולים שונים שיכולים במקרים מסוימים להתקיים במקביל.
ליבנת: האתר שלנו מציין במפורש "בעלי השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל", ולכן בהחלט שווה לבדוק את המקרה הספציפי מול צוות הגיוס ולא לפסול את עצמך מראש.
ליבנת: בעמוד הקריירה של נאטורפיל אפשר לראות את התפקידים ולהשאיר פרטים להגשת מועמדות. סוגי המשרות וזמינותן עשויים להשתנות עם הזמן.
תואר רפואי שלא הוביל עדיין לרישיון ישראלי הוא לא תואר שנעלם
אולי זו הנקודה החשובה ביותר בכל השיחה הזאת. אם השקעת שנים בלימודי רפואה בחו"ל ואין לך כרגע רישיון ישראלי לעסוק ברפואה, זה בהחלט משנה את סוג התפקידים שאת יכולה לבצע בישראל – אבל זה לא מוחק את כל מה שלמדת, את כל מה שעשית ואת כל היכולות שפיתחת בדרך.
אם המטרה שלך היא להיות רופאה בישראל, משרד הבריאות הוא הכתובת לבירור מסלול הרישוי המתאים לך. ואם את מחפשת בינתיים או במקום זאת מסלול תעסוקתי אחר שבו ההשכלה הרפואית שלך יכולה להיות רלוונטית, כדאי לדעת שקיימות גם אפשרויות שלא תמיד מכירים.
נאטורפיל היא דוגמה מעניינת במיוחד משום שהיא אינה רק אומרת באופן כללי שהיא "אוהבת רקע רפואי". בעמוד הגיוס הרשמי שלה כתוב במפורש שהצוות הטיפולי כולל גם מועמדות בעלות השכלה רפואית שאינה מוכרת בישראל, ובאתר הרשת מתואר צוות מטפל הכולל גם בעלי השכלה כזו.
ולכן, אם את יושבת מול דיפלומה רפואית ממדינה אחרת וחושבת לעצמך:
"אוקיי, אבל מה אני עושה איתה בישראל?"
אולי לא צריך להתחיל מהמשפט:
"אני לא יכולה לעבוד כרופאה."
אולי צריך להתחיל משאלה אחרת:
"מה אני כן יודעת לעשות, ואיזה מקום עבודה בישראל יודע לראות את הערך בזה?"
יכול להיות שבחלק מהמקרים התשובה תהיה תהליך רישוי.
יכול להיות שזו תהיה קריירה אחרת לגמרי.
ויכול להיות ששווה לבדוק גם את הצוות הטיפולי של נאטורפיל.
כי העובדה שהמסלול שלך בישראל נראה אחרת ממה שתכננת, לא אומרת שהשנים שהשקעת היו לשווא.
לפעמים צריך פשוט למצוא מקום שיודע להסתכל על מה שכבר יש לך – ולשאול:
לא "למה אין לך רישיון ישראלי?", אלא "מה אפשר לבנות מכאן?"
